רמת התפקוד שלי ירדה, תודה לאל
אחת הסיבות העיקריות שאני בטוחה שאני אוטיסטית היא ההשפעה המטורפת על בריאות הנפש שלי ברגע שאני אמרתי לעצמי ״אני לא יודעת אם אני אוטיסטית או לא אבל אני אתחיל להניח שכן, להתנהג בהתאם ולראות מה קורה״.
זה לא תהליך פשוט. התחלתי עם הנגשות חושניות ולהפסיק ליצור קשר עין. עניין הקשר עיין היה מסובך כי הייתי כל-כך רגילה לזייף אותו שהוא נהיה אוטומטי. לגבי החושים, עשיתי על עצמי נסיונות. מה יקרה אם אני מקבלת את זה שאני מרגישה חולה כשאני עומדת בשמש ישירה ואני מפסיקה לעשות את זה? מה יקרה אם אני מתנדנדת במקום או מנפנפת את הידיים כדי לשחרר את הלחץ?
ההשלכה היתה שיפור מיידית בבריאות הנפש שלי. מאז גיל 11, שקלתי להתאבד כל הזמן. לפעמים המצב היה באמת מסוכן אבל רוב הזמן זה היה יותר קול קטן שציפצף ״אולי כדאי למות״ כל פעם שהייתי לחוצה. הקול הזה נעלם לגמרי.
יש גם שלבים לא כיפיים של התהליך הזה. זאת תחושה לא נעימה לדעת שברגע שאני מוותרת על נורמות נוירוטיפיקליות לשיחות, אנשים שאכפת לי מהם עלולים להיעלב ממני. זה גם באסה להבין שמבחינת קלינית את מפריעה מדי בשביל למצוא חברים. אבל בסך-הכל לגמרי כדאי.
Comments
Post a Comment