למה אני לא רוצה להיות מוכרת על ידי ביטוח לאומי

 כמו שציינתי, אני בתהליך אבחון אוטיזם. אז אולי יפתיע אנשים לשמוע שאני בשום פנים ואופן לא מתכוונת לדווח את האבחנה לביטוח לאומי. הסיבה לכך שאני פשוט מפחדת שייקחו לי את הילדים.

זה לא שאין לי שימוש לזכויות מביטוח לאומי. כמו הרבה אוטיסטים, גיליתי בסוף ההשכלה שאני לא מסוגלת להתמודד עם הדרישות החברתיות של בערך כל עבודה שמשלמת משכורת מכובדת.

אז מה בדיוק הפחד שלי? בעלי ואחד הילדים שלי כבר מוכרים בביטוח לאומי. וזה קורה לא מעט שאנשים רצים למשטרה או לרווחה בגלל התנהגות ״לא צפויה״ של אנשים עם מוגבלות. ואם מערבים את הרווחה? מילא הורה אחד עם מוגבלות אבל שני הורים עם מוגבלויות שמגדלים ילד עם מוגבלות?

הפחד שלי אינו סתם חרדות. הנה כמה סיפורים אמיתיים שישכנעו אותי שמסוכן להיות מוכרת בביטוח לאומי.

מכרת שלי סיפרה לי שהתקשרו למשטרה להגיע לבית של ההורים שלי כי אחותה האוטיסטית חטפה מלטדאון.

בוקר אחד, בעלי היה אחראי להביא את הילד האוטיסט שלנו להסעה ואז להביא את הילדה למשפחתון. אם לא מחכים למטה בזמן, ההסעה פשוט נוסעת בלי הילד. הילדה החליטה ביום ההוא לעשות לבעלי את המוות כמו שילדים קטנים עושים לפעמים. לכן, כשבעלי חצה איתה ועם הילד את הרחוב לחכות להסעה, הוא נתקל במדרכה בטעות והילדה נפלה מהעגלה. למחרת התקרב אלי בן אדם זר ״לדווח״ לי שבעלי צעק על הבת שלנו ו-״דחף״ אותה מהעגלה.

מכרת אחרת היא אישה גרושה עם 2 בנות ומוגבלות פיזית עקב תאונת דרכים קשה. יש לה 100% נכות כי היא מסוגלת לטפל בעצמה ולכן היא לא זכאית מטפלת מביטוח לאומי. היא מסוגלת לטפל בעצמה בלי עזרה אבל היא לא מסוגלת לטפל בעצמה וגם 2 בנות קטנות. אז היא ביקשה עזרה מהרווחה. בקיצור, היא לא זכאית לעזרה מהרווחה בגלל הנכות שלה ולכן הכריחו אותה לתת את הבנות למשפחה אומנת עד שהיא הצליחה אחרי שנה לאסוף מספיק תרומות מאחרים כדי לשלם על מטפלת פרטית.

אז זה המצב. יש הפליות אחרות שאני חוששת מהם (שלום משרד הבריאות עם גזר הדין למוות של אנשים לא מסוגלים להתפרנס בגין מוגבלות!) אבל זה הפחד העיקרי.